משפחות שכולות ונפגעי פעולות האיבה
שְׁכוֹל הינו מצב של אבל בו נמצאת משפחה אשר אחד מבני המשפחה הגרעינית שבה נהרג, תחושה זו נחשבת קשה יותר מתחושת אבלות של אדם קרוב אחר, כגון בן משפחה או חבר, מכיוון שמקובל לחשוב שהאהבה הגדולה בעולם היא אהבת הורה לילדיו, ומותם בטרם עת הוא בלתי טבעי. אף שבדרך כלל מדובר בתגובה הרגשית, הרי שהדיון בשכול כולל גם היבטים פיזיים, קוגניטיביים, חברתיים ופילוסופיים. הורים שאיבדו את ילדיהם מכונים הורים שַׁכּוּלים.
מידי שנה נהרגים בישראל כ-1,100 איש כתוצאה מתאונות דרכים, התאבדויות, מקרי רצח ופעולות איבה. אירועים טרגיים אלה קוטעים באכזריות את מהלך חייהן של המשפחות ומשפיעים באופן קשה גם על המעגלים החברתיים השונים הקשורים אליהן. עבור בני משפחותיהם של הנפטרים מדובר בתהליך ארוך וכואב של התמודדות עם האובדן, תוך ניסיון להסתגל לחיים ללא יקירם. בתהליך זה יש ערך רב להכרה אישית, משפחתית וקהילתית בכאב המתמשך ולקבלת תמיכה מתאימה.
התגובה האנושית לאובדן אינה אחידה והיא מושפעת ממאפיינים רבים, הקשורים לאדם השכול עצמו, מקומו של השכול במעגל המשפחתי, היסטוריה של אובדנים קודמים, זמינות התמיכה החברתית, ונסיבות האובדן. בני משפחה שנפגעו ממוות פתאומי ואלים של יקיריהם, נמצאים בסיכון גבוה יותר להיקלע למצוקה רגשית חריפה, מכאן שיש מקום חשוב לקיומו של סיוע ממוקד בהתמודדות עם המשבר, החל מרגעי קבלת ההודעה ועד החזרה למציאות ולשגרה.
Humanity פועלת אל מול העמותות, אל מול התורמים ואל מול הנתרמים אשר נמנים בקרב אוכלוסיית המשפחות השכולות ונפגעי פעולות האיבה, וזאת על מנת לסייע להם לחיות חיים טובים יותר, ולאפשר להם להתמודד עם בעיותיהם בצורה האפקטיבית ביותר.
הנצחה
פעולת התמודדות חשובה עם השכול היא פעולת הנצחה, שבה מנציחים את זכרונו של האדם האהוב בדרכים שונות. בפעולות אלו נרתמים הצער והכאב כמנוע לעשיה חיובית שמקדמת את החברה. רבים מבין המנציחים בוחרים להקים אנדרטת הנצחה. ישנם הבוחרים כי האנדרטה תהיה ספר זיכרון שבו מסופרים מעלותיו של האדם שנפטר. בעולם הישיבות ובאקדמיה מקובל להוציא ספר זיכרון של מאמרים בתחום מסוים, שמשתתפים בו אנשים הבולטים בתחום, בעיקר כאלה שהיו קרובים לנפטר. ישנם כאלו הבוחרים פעולות הנצחה אחרות כמו תרומות למוסדות תורניים או ארגוני צדקה וחסד.
ימי זיכרון - המנהג לעלות לקברו של המנוח ביום השנה למותו אף הוא רווח בתרבויות שונות. בנוסף לימי זיכרון אישיים, מקיימות מדינות רבות ובהן מדינת ישראל ימי זיכרון ממלכתיים אחדים.
קריסה תחת השכול
לעיתים ההתמודדות עם השכול איננה מצליחה. הכאב, התסכול והעצב גורמים לקריסה תחת משא השכול. במיוחד כאשר מדובר באירוע טראגי של מחלה קשה, תאונה או פיגוע המתרחשת לאדם צעיר שנפטר בטרם עת. במקרים כאלה הורים שכולים עלולים להסתגר ולהגיע למצב דיכאוני חמור, הדורש התערבות וטיפול תרופתי ופסיכותרפי על מנת לחזור לחיי שגרה תקינים.
הזדקנות בצל השכול
בקרב ההורים השכולים המבוגרים נמצאה תחלואה עודפת בחלק מן המחלות, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית המקבילה, ובחלק מן המחלות התחלואה דומה לאוכלוסייה הכללית. דיכאון ובעיות בשינה נמצאו בשכיחות גבוהה יותר בקרב ההורים השכולים המבוגרים. בנוסף לכך נמצא, כי בפריפריה שיעורי הנעזרים בשירותים הפורמליים ובבני משפחתם גבוהים יותר, ושכיחותן של תחושות בדידות ודיכאון נמוכה יותר, בהשוואה להורים שכולים מבוגרים הגרים במרכז הארץ. עם זאת, בפריפריה זקוקים ההורים לעזרה נוספת בניקיון, בטיפול אישי ובליווי או הסעה לטיפולים ולקניות. המחקרים האחרונים על הורים שכולים מצביעים על כך שיש אפשרות להורים השכולים לחזור לרמת תפקוד תקינה. אבל העולם הפנימי נשאר פגוע ופצוע והפצע במשך השנים הולך ומעמיק ונעשה מכאיב יותר ויותר.
יום הזיכרון עבור ההורים השכולים הוא אינו יום להורים שכולים אלא בעיקר לכל השאר. עבורם כל יום הוא יום זיכרון. הפסוקים מספר משלי מבטאים את חווית השכול בכל עוצמתה: "יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת. גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה."