ניצולי שואה

ניצולי השואה הם היהודים אשר שרדו את הרדיפה, הגירוש ורצח העם היהודי במלחמת העולם השנייה על ידי הנאצים. שני שלישים מהכוח הלוחם של צה"ל החל מקרבות עשרת הימים במלחמת השחרור היו שורדי שואה. משלהי מלחמת העולם השנייה ועד שנות ה-60 נקלטו בישראל למעלה מחצי מיליון עולים מאירופה, מרביתם ניצולי השואה או ילדיהם. מבין מאות אלפי פליטים יהודים, שהצליחו לשרוד את החקיקה האנטישמית של הנאצים, את הגטאות, מחנות העבודה ומחנות ההשמדה, חלקם חזרו לארצותיהם. בעלות הברית שיכנו את חסרי הבית היהודים במחנות פליטים וניסו לדאוג לצרכיהם.
בתהליך הדרגתי, פורקו מחנות הפליטים עד תחילת שנות ה-50, ו-250 אלף היהודים ששכנו בהם מצאו מקלט במדינות שונות. למעלה ממחצית הפליטים (136 אלף) עלו לישראל, 80 אלף נוספים היגרו לארצות הברית, והאחרים היגרו לקנדה ולמדינות שונות במרכז ובמערב אירופה ובשאר העולם. היו הבדלים ניכרים בעוצמת הפגיעה הטראומטית בקרב ניצולים שונים. לכל אחד ואחת מהם היו סגנונות התמודדות אישיים שונים עם אירועי מלחמת העולם השנייה, בעזרתם התמודדו עם המתרחש, וגם בהמשך חייהם. השואה לא ביטלה את ההבדלים האישיותיים של הניצולים, והתמודדות איתה לא הייתה זהה.
למרבית הניצולים הייתה פגיעה טראומטית חזקה במצבם הגופני והנפשי, שבחלקה נמשכה כל ימי חייהם. היא התבטאה בין היתר בזעזוע נפשי גדול שעברו, בתחושה שהיו ב"פלנטה אחרת" שאין באפשרותם לשתף אחרים בכך, שלא הצליחו לעבד תהליכי אבלות על יקיריהם שנרצחו מכיוון שהיו עסוקים באותו זמן בהישרדות, וגם בתחושה שהם זכו בחייהם על חשבון אחרים. תקופה זו חרתה בחלק מהניצולים צלקות גופניות, נפשיות, שאופיינו לאחר מכן על ידי חוקרים בשם תסמונת מחנות הריכוז.
הדור השני לשואה
הדור השני לשואה, הוא השם שבו מכונים בניהם ובנותיהם של ניצולי השואה, שנולדו לאחר השואה. אף שבני הדור השני לשואה לא חוו ישירות את מוראות השואה, הרי השפעת הטראומה שעברו הוריהם ניכרת בהם במידה זו או אחרת, וזוכה להתייחסות בישראל. במחקרים שונים נמצא כי טראומת השואה עוברת אף לדור השלישי.
הניצולים בישראל
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ניצולי השואה היו קבוצה דחויה ומושתקת בציבוריות הישראלית. אומנם החל משנות החמישים התבצעה חדירה והתבססות מאסיבית של קבוצות הניצולים השונות אל כל תחום אפשרי בחברה הישראלית, הן ברמה הציבורית והן ברמה הפרטית, אולם הם עדיין נחשבו בישראל ליהודים הגלותיים ושפופי הקומה שהלכו אל מותם "כצאן לטבח", למול האתוס של הצבר הלוחם זקוף הקומה, והדגש בזיכרון השואה הושם על זכרם של מורדי הגטאות והלוחמים הפרטיזנים שהלכו בדרך ההתנגדות. גם מרבית הניצולים העדיפו לשתוק ולא לספר על מה שעבר עליהם. הם אצרו את הידע והתחושות בליבם, חלק גדול מהם העדיף שלא לספר על העבר, אם מתוך ניסיון להשתקם ואם כשנוכחו להיווכח שגילוייהם לא עניינו את הרבים, לא בישראל ולא בארצות אחרות, וכי אלה ממילא לא ישנו את מהלך הדברים בחברה.
התמיכה הכלכלית בניצולי השואה
ב-1952 נחתם הסכם השילומים בין ישראל לגרמניה המערבית. במסגרת ההסכם, התחייבה גרמניה לפצות את ניצולי השואה בגין נזקי בריאות שנגרמו להם והתחייבה להעביר לישראל סכום של כ-3 מיליארד מרק גרמני כפיצוי על הוצאות קליטת ניצולי השואה בישראל וכפיצוי על הרכוש האבוד. ישראל, מצידה, הסכימה שניצולי השואה שהם אזרחי ישראל ביום 1.10.1953 לא יהיו זכאים לתבוע את גרמניה בגין נזקי בריאות. על מנת לפצות ולטפל בניצולי השואה, בשמם ויתרה ישראל על זכאותם לפיצויים מגרמניה, נחקקו שני חוקים: ב-1954 נחקק חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי"ד-1954 וב-1957 נחקק חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957.
ב-2007 פורסם דו"ח מבקר המדינה, שמצא ליקויים רבים בטיפול בישראל בניצולי השואה. הדו"ח קבע כי רבים מהם אינם זכאים לתגמולים מהמדינה, והצביע על כך שהיעדר הגדרה אחידה למושג "ניצול השואה" מנע מתן טיפול וסיוע לחלקם. בעקבות הדו"ח 2007 הוקמה ועדת החקירה הממלכתית בנושא הסיוע לניצולי השואה.
הוועדה המליצה בין השאר על הגדלת הקצבה של הניצולים המקבלים אותה ממדינת ישראל ביחס לזו המשולמת לחלק מן הניצולים על ידי ממשלת גרמניה. הוועדה גם מתחה ביקורת חריפה על עבודת הלשכה לשיקום נכים, וקבעה כי היא מכבידה על הניצולים ללא צורך.
בישראל פועלים הוסטלים לניצולי השואה, שבחלקם נתגלתה הזנחה. מדו"ח שפורסם עולה שכרבע מניצולי השואה חיים מתחת לקו העוני, וכ-66% חיים מהכנסה של עד שליש מהשכר הממוצע במשק. במסגרת מגמת הרחבת מעגל הזכאים, הוכרו ניצולי שואה שעלו לאחר 1.10.1953, אלמנים ואלמנות של ניצולי שואה, יוצאי מדינות מרוקו, עיראק ואלג'יר, וכן ניצולי שואה שמקבלים רנטה ממדינת חוץ- כזכאים לזכויות ברשות. על פי נתוני הרשות, מספר הזכאים להטבות ולסיוע עומד כיום על מאות אלפי ניצולי שואה.


Humanity פועלת אל מול העמותות, אל מול התורמים ואל מול הנתרמים הנמנים בקרב אוכלוסיית ניצולי השואה, וזאת על מנת לסייע להם לחיות חיים טובים יותר, ולאפשר להם להתמודד עם בעיותיהם בצורה האפקטיבית ביותר.