לוחמים פוסט טראומטיים

התסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומטית

​

הקריטריונים המשמשים לאבחון הפרעת דחק פוסט טראומטית לפי המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי להפרעות פסיכיאטריות:

האדם נחשף לאירוע טראומטי שבו התעמת, היה עד או חווה איום של פציעה משמעותית, או מוות, או איום כלשהו על השלמות הגופנית שלו, או של בני אדם אחרים. האדם חווה כתוצאה מכך פחד עמוק, אימה או חוסר אונים.

​

האירוע הטראומטי נחווה מחדש בלפחות אחת מהדרכים הבאות:

זיכרונות חודרניים חוזרים מהמאורע הכוללים מחשבות, תפיסות או תמונות.

חלומות מעיקים וחוזרים על המאורע הטראומטי.

הרגשה או התנהגות כאילו שהמאורע חוזר על עצמו ומתרחש שוב. הכוונה היא למשל להזיות, פלשבקים או אשליות.

האדם סובל ממצוקה נפשית משמעותית כל אימת שהוא נחשף לגירוי חיצוני או פנימי שמזכיר לו היבט מסוים במאורע הטראומטי.

עוררות גופנית בחשיפה לגירוי חיצוני או פנימי המזכיר אספקט מסוים במאורע הטראומטי.

 

קיימת הימנעות עקבית מכל גירוי המזכיר את המאורע הטראומטי ובנוסף מתרחשת הקהיה של התגובתיות באופן כללי:

ניסיון להימנע מרגשות וממחשבות שקשורים לטראומה.

חוסר יכולת להיזכר באספקט חשוב במאורע הטראומטי.

ניסיון להימנע מאנשים, מקומות או פעילויות המזכירים את המאורע הטראומטי.

תחושה של נתק או של זרות מאחרים.

ירידה ניכרת בהשתתפות בפעילויות חשובות או בעניין.

חוסר אמונה בעתיד .

תסמינים כרוניים של עוררות לרבות: קשיי ריכוז, התפרצויות הזעה וחוסר מנוחה, קושי להמשיך לישון לאורך זמן או קושי להירדם.

ההפרעה פוגעת בתפקוד התעסוקתי, החברתי או בכל תפקוד משמעותי אחר או שההפרעה גורמת למצוקה קלינית משמעותית, לפעמים הנפגע מודע לכך שהוא עושה מאמצים להימנע מדברים שיזכירו לו את הטראומה, ולפעמים הוא אינו רואה את הקשר בין החוויה הטראומטית לבין ההתנהגות שלו. כך או כך, ההימנעות עשויה להעניק לו את האשליה, שהנה הוא מצליח להתמודד עם הקשיים שהוא חווה בעקבות החשיפה לאירוע הטראומטי. הימנעותו של הנפגע עשויה לשרת אותו טוב בטווח הקצר, אך לאורך זמן ההימנעות מתקבעת ופוגעת באופן משמעותי באיכות חייו. נוסף על כך, השימוש התכוף בהימנעות מעיד על כך שהאספקט החודרני של הטראומה עדיין קיים, ובמוקדם או במאוחר הוא ישוב ויפרוץ החוצה בדמותם של הסימפטומים החודרניים.

​

​

טיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית

​

הטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית מורכב בעיקר מטיפול פסיכותרפי וטיפול תרופתי. אחד הטיפולים היעילים ביותר עבור הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית הוא הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי. בטיפול זה מתמקדים בשינוי דפוסי החשיבה וההתנהגות של המטופל על ידי זיהוי מחשבות אוטומטיות ועיוותי חשיבה, ערעור על דפוסי החשיבה הלא תקינים או המזיקים ולימוד ותרגול של דפוסי חשיבה ודפוסי התנהגות מועילים וחיוביים.

​

התרופות בהן נעשה שימוש לטיפול בסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית הן תרופות נגד דיכאון מקבוצת ה – SSRIs כמו לדוגמה אפקסור או פרוזאק. הטיפול התרופתי בדרך כלל ניתן במקביל לטיפול הפסיכותרפי. טיפולים נוספים המתאימים עבור הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית הם למשל תרפיה במשחק, פעילות גופנית ועיסוק בספורט, פסיכותרפיה בין אישית ועוד.

​

​

הלם קרב

​

הלם קרב, הידוע גם בשמו "תגובת קרב" היא תגובה לפוסט טראומה של חייל לאירוע שהתרחש בזמן פעילות מבצעית-מלחמתית. כ- 10%–15% מכלל הנפגעים במלחמה הם נפגעי הלם קרב. בישראל חיים כ-4,000 נפגעים כאלה.

​

המעבר מחיי אזרח לחיים צבאיים הינו חד. החייל מאבד את כושר הבחירה והתנועה, ועליו לציית לרשויות פיקוד כפויות. על מנת להסתגל לסביבה הצבאית על החייל להפעיל מנגנוני התמודדות ומאמצי הסתגלות למצבים חדשים ולא נעימים, כלומר מתעוררים קונפליקטים נפשיים. בזמן מלחמה מתווסף מעבר קיצוני וקשה הרבה יותר – המעבר מתנאי שלום וביטחון לתנאי מלחמה. מעבר זה גורר עימו קונפליקטים נוספים המעמיסים על המערכת הנפשית של החייל. הסיכון להיפגע ואף להיהרג ברור ומוחשי ומהווה לחץ מתמיד בנפשו. לחץ זה מעורר בחייל דחף לצאת מתחום הסכנה.

​

גורמי הסיכון להלם קרב הינם כל הגורמים המשפיעים על היווצרות תגובות פוסט-טראומטיות כגון:

​

תשישות גופנית - חוסר שינה, מאמץ גופני מתמשך, מצבי רעב, חום או קור.

פסיביות כפויה - כאשר לא ניתנת לחייל אפשרות של פעילות והוא נמצא בהמתנה.

ירידה במורל - מידת התמיכה שאותה החייל מקבל ביחידתו.

מידת ההזדהות עם המטרה - עד כמה החייל מרגיש חלק מהמשימה שאותה הוא עושה.